בקרב פנים אל פנים נבחנות כל יכולותיו וכישוריו של הלוחם והיכולת שלו לעשות שימוש בכל מה שלמד והתאמן עליו שימוש ברגע נתון. מה שלא קיים בענפי ספורט אחרים שבהם אם מתקיים מגע הוא יהיה  תמיד במסגרת קבוצתית ולא למען המגע עצמו.

 

אחד השלבים שעובר כל לוחם במהלך האימונים הוא היכולת להכות את היריב שמולו.

במסגרת האימונים מפתחים הלוחמים חוסן גופני שגם מחשל אותם מההלימות שמופעלות כנגדם, ונדרש מהם אומץ ונכונות להתמודד עם האפשרות לפגוע וגם להיפגע.

האומץ הוא רכיב עם תשתית מולדת ונרכשת. מעטים האנשים שחסינים מפני פחד. בדרך כלל חסינות כזו תצביע על בעיה אורגנית ממשית. רוב האנשים נדרשים לעבוד כדי לטפל בפחד ולהתגבר עליו כדי להגיע להישגים. מעבר לחשש מהפסד נדרשים הלוחמים בזירה להתמודד עם המורכבות שמציב להם הניצחון.

הקרב מציב את המתאמן מול יריב שמבקש להכניעו. עובדה זו מוסיפה רכיב של אי ודאות, שכן היריב יכול להפתיע ולשבש את מערכי הפעולה שאתם מגיע המתאמן אל הקרב.

בכל רגע נתון בקרב עומדים המתחרים מול עצמם ומול יריבם. האנדרנלין מפצה במשהו על הפחד אבל הפחד נמצא שם ומעודד את הרצון לצאת מהקרב. יש אנשים שהלחץ עליהם מביא אותם להפסיד כדי לקבל את ההקלה מהמתח של הקרב. כדי לזהות מרכיב זה, צריך המתאמן להיות מודע לעצמו במהלך הקרב ולאחריו כדי לעבוד על המרכיב המנטאלי הקשור ביחס לקרב ולניצחון בו.

לסיכום: קרב הוא אתגר מנטלי כמו שהוא אתגר פיזי. האתגר המנטלי מקרב את האדם למודעות עצמית גבוה ולשיפור של המוכנות הפיזית שלו בהתאמה. התוצאה של הכנה לקרב מחזקת את המתאמן ומעניקה לו יתרון שיחלחל גם לשאר תחומי החיים. המתאמן לומד להעריך סיכונים וסיכויים ולהתמודד עם המחיר של הפתעה לרעה או לטובה. בדרך הזו המתאמן לומד לשלב את כוחותיו הפיזיים עם כוחות הנפשיים ולהפיק מעצמו ביצוע תכליתי גם בתחומי חיים אחרים. הקרב מחדד את חושיו של המתאמן ומלמד אותו התמודדות ממקום של הכרת החולשה ביחד עם הכרת העוצמה.

קרב מחייב כבוד ממשי ליריב וכבוד ממשי לעצמך.

קרב הוא איזון בין עוצמה לחולשה ובין אומץ לפחד, בין המתפרץ למרסן, בין המותר לאסור, בין ההגון למרושע, בין האמונה האישית במסוגלות והיכולת להתאמץ עוד קצת למרות הכאב או המכה.  הלוחם שיגיע לאיזון באלמנטים האלה במהלך הקרב, יגביר את סיכוייו לנצח תוך שהוא מפעיל את הכוח בצורה שתשמור עליו ועל יריבו.

לוחם מאומן ובעל מודעות לעצמו והכרה ביכולת שלו לבחור בכל רגע נתון, ניכר ביכולת שלו להפעיל כוח בדרך מרוסנת שתשיג לו את המטרה ממקום שמכבד את היריב ולא משפיל אותו וביטחונו העצמי לא יפגע כשהוא יפסיד ותיחשף חולשתו או טעותו.

לוחם כזה יראה בקרב הזדמנות לשיפור עצמי ולא הזדמנות להשיג גאווה או יהירות.  הוא לא ירד לתהומות ולא יעלה להרים עם כל הפסד או ניצחון. הוא מבין שדרכו של המתאמן היא להמשיך להשתפר ולפתח את כל מרכיבי הנפש והגוף הדורשים איזון  ויכולים לסייע לו להשגת המטרה.

לרבים מהאנשים מחוץ לענף אומנויות הלחימה ובמיוחד להורים טריים, המושג "אומנויות לחימה" יעורר מחשבה על אלימות – מכות, אגרוף, בעיטות,  צרחות,  הפעלת כוח וסכנת פציעה.

אך כשאותם אנשים מחפשים לעצמם או לילדיהם  פעילות שתבנה את הביטחון העצמי, הכושר גופני וכישורי חיים נוספים הם עולים על נתיב שמביא אותם אל חוגי אומניות הלחימה.

איך מיישבים את הסתירה בין האסוציאציה הראשונית העולה מאומניות לחמה לבין התכנים הממשיים שהם הפוכים לגמרי?

אומנויות הלחימה הן בראש ובראשונה ספורט אסתטי המבוסס על שליטה גבוה בגוף ובנפש. כשכושר גופני, ריכוז, טכניקה, אסטרטגיה, חוכמת משחק, דיוק, כבוד והערכה ליריב הן אבני היסוד. המתאמן מפתח יכולות הגנה והתקפה כדי לנצח במשחק בהתאם לכללים, לחוקים ולתרבות המקובלת – ככל שהספורט ותיק יותר כך יש סביבו קהילה גדולה ותרבות שהתפתחה על פני השנים.

המבחן של הספורטאי הוא ניצחון בתחרות. יש ניצחון על היריב ויש ניצחון חשוב לא פחות והוא הניצחון על עצמי.

ספורטאים ותיקים יודעים שהדרך לניצחון היריב עוברת דרך חינוך עצמי וניצחון הצדדים החלשים שלו עצמו.

דרך האימון מלמדת התנהגות במועדון, לפני בזמן ואחרי האימון, כבוד למדריכים ולמתאמנים אחרים ואהבת האימון: לימוד טכניקה והטעמתה עד לביצוע מדויק בשליטה מרבית: מאמנים, ציוד, לבוש והתנהגות כלפי חברים ואו יריבים.

ילד/ בוגר  המגיע לאימון יודע שיש לו אחריות להופיע בזמן כדי להכין את המזרן לאימון שלו ולהתכונן לפגישה עם המאמן. הוא מבצע מדיטציה אישית, שלאחריה יקשיב למאמנו ויבצע קידה של כבוד למאמן כדי לפתוח את האימון. החזרה על ההתנהגות גורמת להפנמתה עד שהיא הופכת קוד מפעיל המחלחל גם אל מחוץ למתקן האימונים.
הדימוי של הכוחניות /האלימות המקושרת לענף  מגיעה ממופעי הטלוויזיה ומקרבות האגרוף המסחריים שלא שייכים באמת לקטגוריית אומנויות הלחימה.  הורים חוששים שהילדים שלהם יזדהו עם הדימויים האלה ומעת שיעסקו בלימוד לחימה זה רק יעודד אותם ליתר תוקפנות והם "יפעילו ידיים ורגליים " במקום פה ולשון.

השימוש בכוח הגוף מוכר לנו מהחיים גם ללא קשר לענף הן מסביבת הילדים והן מסביבת המבוגרים.

ילדים לפני שלומדים לדבר בוכים צועקים ומשתמשים בגוף כדי לקחת דברים- גם כשנפגשים עם ילדים אחרים הם עשויים לחטוף לדחוף ולהכות וזה נובע מהם ולא מלימוד. עם הזמן הם לומדים לדבר אך  ככל שהם מתבגרים ומתמודדים עם קשיים בביטוי או חווים חוויות שונות הם מפתחים שכבות הגנה ועשויים לחוש חוסר ביטחון פחדים ושאר רגשות שיכולים להוציא מהם אגרסיביות שתבוא לידי ביטוי בכוחניות פיזית.

שימוש בכוח גופני לסיפוק צרכי ילדים יכול לנבוע מאחד או משילוב של מספר גורמים : קשיים בוויסות תחושתי/ רגשי, כישלונות חברתיים/לימודיים מגבירי תסכול, השפעת חברים, השפעות תרבותיות מתחום הקולנוע והטלוויזיה. לא משנה מה המניע או המניעים ביסוד הפעלת כוח פיזי מפעיל הכוח רוצה להצליח בפעולתו ולכן יפנה את הכוח כלפי מי שכלפיו סיכויי ההצלחה גבוהים.

בדרך כלל יהיה זה מול גורם חלש ממנו בהרבה או במעט. כלפי גורם חזק ממנו תתגלה רתיעה.

דווקא העיסוק באומניות לחימה להפחתת המעורבות של המתאמנים בתגרות ומאבקי כוח פיזיים, כמו שמראים מחקרים רבים:

ילד מאומן, כמו אדם מאומן,  משדר ביטחון. הביטחון הזה משודר בשפת הגוף ובקודים שקיימים גם בטבע. בין בעלי החיים. כך נמנעת הפעלת כוח פיזי כלפיו והוא עצמו מאומן בשליטה עצמית, ריסון ואיפוק המכוונים למניעת תגרה כדי מנוע פציעה אצל הזולת או אצלו. ספורטאי יעדיף לעסוק באימון ובספורט ולמנוע מעצמו פציעה שתפריע לו בדרך.

ההוכחה הטובה ביותר שיש להשפעה החיובית של אימון באומניות לחמה היא השיפור הרב במדדי הריכוז והלמידה שמשיגים הילדים המאומנים בבתי הספר ובבית. ההורים מעידים על שינויים חיוביים משמעותיים בהתנהגות הילד ובהישגיו הלימודיים מאז שהתחיל להתאמן. ילדים  שסובלים מהפרעות קשב מצליחים באמצעות אימוני הלחימה לשפר את היכולות הלימודיות שלהם, העבודה על כח הרצון, הוויסות הגופני והרגשי והקניית הביטחון תורמת יחד עם העבודה הגופנית ושחרור האנדרנלין לשיפור היכולת להקשיב ולקלוט מידע.

גברים ונשים המתאמנים בקביעות מגשימים את עצמם באופן בולט יותר מאנשים אחרים בסביבתם. מגיעים להישגים במקומות העבודה ובחיים האישיים.

מחקרים מראים כי נשים שמתאמנות באומנויות לחימה מותקפות פחות בשל הביטחון שהן משדרות בסביבתן ויכולתן למנוע את המגע הראשוני המסוכן ולא רק להגן על עצמן בשלבים מאוחרים יותר.

היכולת לחבר בין הרגש השכל והגוף היא יכולת נרכשת שיש לאמן ולפתח ואין גיל שבו זה "מאוחר מדי".

כבר משיעורים ראשונים מאומנים חשים שינוי בתחושות ביציבה ובהרגשה הכללית. עם הזמן המתאמן מתחיל להיות מודע לתנועת הגוף ולשליטה בו, ליכולתו לתכנן מהלכים  ולהשיג תוצאה רצויה, או אז הוא יכול להתחיל לראות את היופי ואת האומנות שמתקבלת מהפעלת גוף מדויקת ומתוזמנת לפי התכנית שבחר.

להורים החוששים אנו מציעים לא פעם לנסות להתאמן בעצמם ולחוש את ההשפעה על בשרם.

לא כל מי שמתאמן הופך ללוחם מקצועי וגם הלוחמים המקצועיים המתאמנים באומנויות לחימה כגון אגרוף תאילנדי מיומנים מספיק כדי לשמור על עצמם מפני פציעה והגוף שלהם חסין בצורה גבוהה בהרבה מאנשים רגילים שהיו מתמודדים עם אותו הכוח.

במהלך 24 השנים שבהן אני מאמן לחימה משולבת במועדון ומלווה לוחמים ואלופים בשיטות לחימה שונות לא נתקלתי באלימות מצד לוחמים או נחשפתי לאירועים אלימים של מתאמנים בבית או בסביבת החיים החיצונית- להפך מרבית התלמידים דווקא לוקחים תפקידים משמעותיים ביצירת סדר וארגון בסביבת החיים שלהם וזה גורם לי לגאווה גדולה ואמונה בשיטה.

הלחימה המשולבת התפתחה כשיטה המאגדת יתרונות של שיטות אומנויות לחימה שונות ועיבוד החסרונות שלהן לשיטה חדשה.

מי שפיתח את השיטה הוא אלי אלימלך  בישראל.

שיטת הלחימה המשולבת משלבת בדרך הלימוד שלה גם ערכים וכללי התנהגות שעל הלוחמים לסגל בכדי להתקדם בדרגות ולהצליח.

אבני היסוד שהלוחם זקוק להם במטרה להצליח ולהתקדם מחולקים ל3 תחומים:

הנפש/ הנשמה, הגוף והשכל.

שלושת התחומים הללו מפותחים בו זמנית בכל אימון בכל דרגה.

כל תרגיל ותרגיל בשיטה דורש ומחייב את הלוחם למרכז את עצמו ולחזק את כל אחד מהתחומים.  (עוד על הלחימה המשולבת בלינק http://bit.ly/26m5kA2)

הנפש מושפעת ממודעות ועבודה פנימית של הלוחם מול עצמו, היכולת להשפיע על הרגשות ולשלוט במחשבות באופן כשה שמשאירים את השליטה והכוח אצל הלוחם ומונעים השפעה של מחשבות יצרים ורגשות מלהפריע לדרך ולהצלחה.

הגוף תלוי באימונים ומפתח שרירים, סיבולת, כושר ועמידות מול כוח חיצוני

השכל מכוון את התגובות של הגוף והנפש מאפשרת לשכל לעבוד ללא הפרעות והתנגדויות רגשיות.

כל היסודות המתפתחים באימוני הלחימה המשולבת הנם יסודות שחשובים להצלחה בחיים בכל תחום.

לכל אדם נדרש כח נפשי ומודעות לצורך הגשמת יעדים ומטרות , חיזור הגוף והכושר הגופני מסייעים לבריאות טובה יותר ויציבה, ופיתוח היכולות השכליות מאפשרות בין היתר גם עמידה בלחצים חברתיים ומשימתיים.

לכל אדם /לוחם , בכל שלב בחיים או באימון בכל חגורה ושלב יש מקום להתאמן ולפתח עוד את כל אחד מ-10 אבני היסוד של הלוחם ואת המודעות לקיומן.

10 אבני היסוד של הלוחם:

הנפש

1. רצון ונחישות – הרצון להצליח ולהיות אומן לחימה, והנחישות באימונים להגיע למטרה זאת.   (עוד על רצון ונחישות בלינק )
2. משמעת עצמית – משמעת עצמית לאימונים עצמיים ולהתמדה בלי לוותר גם כשקשה. (עוד על משמעת עצמית בלינק )
3. רוח קרב (ספיריט) – הרוח של הלוחם להילחם באומץ ובנחישות מול כל יריב. (עוד על רוח קרב בלינק)

הגוף

4. עצמה וחוסן גופני – כוח וחוזק ההתקפה, ויכולת ספיגה מול התקפות היריב.  (עוד על עצמה, חוסן וכושר גופני בלינק)
5. כושר גופני – יכולת לבצע מאמץ גופני קשה לאורך זמן, דבר הכרחי לקרב.
6.  מהירות – היכולת לנוע מהר, להגן ולחמוק מהתקפות היריב וכן לבצע התקפות מהירות.  (עוד על מהירות דיוק ותזמון בלינק)
7.  דיוק – היכולת לפגוע בנקודות תורפה של היריב גם תוך כדי תנועה בקרב.
8.  תזמון – התקפה בזמן המתאים ביותר כאשר היריב אינו מוכן ואינו מסוגל להגן.

המוח

9. טכניקה – הדרך בה מבצעים את העמידה, ההגנה וההתקפה כדי שיופק מקסימום הכוח, מהירות ויציבות. (עוד על טכניקה בלינק)
10. טקטיקה – הדרך שבה צריך לנהל את הקרב בהתאם לסוג היריב (עוד על טקטיקה בלינק )

 

 

 

אבני יסוד בתחום הגוף שפועלות בסנכרון מוחלט עם היסודות השכליים.

שלוש אבני היסוד הללו חשובים ביותר כל אחד בנפרד ובמיוחד יחד.

מהירות:  בפיזיקה, מהירות היא מידה לתיאור קצב תנועתו של גוף במרחב – המרחק שהוא עובר ביחידת זמן.

היכולת של לוחם להתאים את עצמו לקצב היריב בזמן אמת הן בהגנה והן בהתקפה מכתיבות את היכולת שלו לנצח את הקרב.

חלק ניכר מהחשיבות לפתח כושר גופני גבוה נובע גם מהשקעת יתר שדורשת תגובה ופעילות גופנית במהירות גבוהה.

ככל שהלוחם מיומן ומאומן יותר בתרגילים שונים ובהתקפות שונות הוא יכול לפתח את המהירות של התנועות שלו ולשלוט כך יותר בקרב וביריב.

דיוק: הגדרת מטרה והגעה לנקודה שנקבעה ללא סטייה ממנה. היכולת לחזור על הפעולה שוב ושוב באותו האופן בצורה זהה.

לוחם צריך להכיר את נקודות התורפה של יריבו וכן את נקודות התורפה של עצמו. היכולת לפגוע בצורה מכוונת ומדויקת בנקודות התורפה של יריבו ובו בזמן להגן על נקודות התורפה אצלו יוכלו להכריע את הקרב.

בדרך כלל דיוק מחייב אורך רוח , סבלנות ועבודה איטית (כשבונים העתק של מבנה או מתקן פיזי, משחזרים נסיעה וכד)'. בקרב נדרש דיוק יחד עם מהירות גבוהה ולשם שילוב שתי התכונות יחד דרוש אימון רב וכוח.

היכולת לדייק כמו גם היכולת למדוד ולהעריך זמן מתבצעות במוח שמעביר מסרים לגוף לפעול בהתאם, היכולת להפעיל את המוח בסנכרון מלא של הגוף תוביל את הלוחם להיות מדויק בכוונה ברור בהגדרה וביכולת להוציא אותה אל הפועל.

לשתי אבני יסוד אלה מתווספת אבן יסוד שלישית האחראית על התזמון.

המהירות לבדה והדיוק לבדו לא מספיקים גם אם הם עובדים יפה יחד ובתיאום.

: קביעת סדר הזמנים לביצועה של סדרת פעולות הנחוצה להשלמתה של משימה. הלוחם צריך להחליט במהלך הקרב מתי הוא מבצע התקפה, מתי הגנה תוך כדי שהוא מעריך בו זמנית את מצבו של היריב בכל סיטואציה בקרב.

לא מספיק לבצע את הדברים מהר ומדויק – חשוב לבצע אותם בזמן המתאים ולצורך כך גם במקרה הזה יש שיתוף פעולה מלא בין החלק השכלי והגופני של הלוחם שחייבים לפעול בצורה מתואמת לגמרי.

תזמון

אחד השלבים החשובים בהתבגרות של בני אדם מילדים לבוגרים ניכר ביכולת שלהם לתזמן את המהלכים שלהם בזמן משחק, מפגש או לימוד.

היכולת לשלוט ביסודות הללו ולתפעל אותן כל אחת בנפרד ואת שלושתן יחד היא יכולת שתבדיל בין אדם בוגר ושקול לבין ילד.

היכולת לשלוט בדחף הפיזי למהר מצד אחד ומצד שני לבצע פעילויות בצורה זריזה , בשילוב היכולת לדייק ולבצע פעולה בתיאום מלא לכוונה המקורית יחד עם היכולת להחליט בדיוק מתי לבצע את הפעולה ומתי לא יבואו לידי ביטוי בכל שלבי החיים.

במבחן בבית הספר- על אילו שאלות לענות קודם,

באימונים לצבא או בחוגים נוספים- מה לעשות מתי ובאיזה אופן,

ארגון מטלות הבית – סדר היום, שיעורי בית, סידור סביבת החיים (החדר וכד'),

וניהול מפגשים חברתיים שונים

בישראל אחד הדברים שמבדילים בין אנשים רגילים לבין מנהיגים בנוסף לכריזמה הם היכולת לתזמן לדייק ולהתאים את קצב התגובה והפעולה בו זמנית.

ניתן להעריך כי ילדים ולוחמים שיסגלו לעצמם יכולות שיטה ומיומנויות ביסודות הללו יגיעו רחוק יותר בחיים בהמשך ממי שלא.

 

כאשר ללוחם כל אבני היסוד הנפשיים הגופניים והטכניקה בבואו לקרב בכל פעם מחדש הוא נדרש לתכנון טקטיקה.

מטרתו של כל לוחם היא לנצח בקרב באופן המהיר ובעל הפגיעה המועטה ביותר. על מנת להצליח לעמוד במטרה על הלוחם מעבר לפיתוח אבני היסוד שלו גם לתכנן באופן מפורט את שלבי הקרב שלו ולהיערך לכל אחד מהם באופן ספציפי.

מכיוון שבכל קרב מצויים שני לוחמים שלכל אחד מהם אבני היסוד של הלוחם וטקטיקה משל עצמם הקרב הופך למעניין ובעצם אבן הבוחן הגדולה היא השליטה של הלוחמים ביסוד ההפתעה והיכולת להתארגן מחדש ולחזור לנקודה במסלול שתוכננה מראש.

טקטיקה היא מונח יווני המתאר את  תורת הארגון של קרב.  הטקטיקה היא כינוי נרדף לשימוש בתחבולה, תכסיס או השיטה  שבאמצעותה יבטיח הלוחם את הניצחון שלו בקרב.

את הטקטיקה לקרב במרבית המקרים בונה הלוחם יחד עם המאמן ולא לבד.

אחת הסיבות לכך היא העומס הרב הנפשי, הפיזי והשכלי המופעלים בו זמנית על הלוחם תוך שהוא נדרש לשלוט כל אלה יחד בו זמנית.

הכרת הטקטיקה על בוריה ואימון עליה מול טקטיקות שונות של יריבים שונים תוכל להכין את הלוחם לקרבות שונים עם יריבים שונים.

באליפות נדרש לוחם להילחם במספר קרבות על להגעה לניצחון. הוא נדרש להתמודד עם לוחמים שונים בטקטיקות שונות של כל אחד מהם.

ללוחם נמוך שמתמודד מול יריב גבוה תהיה טקטיקה שונה מלוחם בגובה שלו וכד'.

העובדה כי הקרבות נערכים למשקלים דומים ולכיתות קרובות מאפשרת לטקטיקה והיכולת הגופנית של הלוחם להיות הגורם המכריע בקרב.

לטקטיקת הלחימה יש כללים ברורים המחייבים את כל הלוחמים ולמרות יסוד ההפתעה והתזמון הם יכולים להיערך ולתכנן את המהלכים שלהם בקרב מראש- בשלב התכנון על הלוחם להיערך למספר תגובות שונה מצד היריב ולהיערך לכל אחת מהן כדי להיות מסוגל להתקדם בקרב על להכרעתו בניצחון.

בנוסף, עליו להיערך לפעולה דומה מצד היריב ולהיערך להפתעות ולתרגל את עצמו גם במצב בו היריב מקדים אותו וגובר עליו כדי לצמצם את הפער.

היכולת לתכנן לפרטי פרטים מהלכים, להתאמן בתרחישים ולהיות מסוגל לבצע אותם בפועל בקרב עצמו הן אבן היסוד הגבוהה ביותר שאליה מתרכזים שאר אבני היסוד של הלוחם.

לוחם לא יוכל לבצע טקטיקה בצורה מושלמת במידה ואין לו כח רצון, משמעת עצמית, דיוק, מהירות, כושר עוצמה וחוסן גופני ובוודאי שלא יוכל לבצע אותה במידה והטכניקה שלו לא מושלמת.

הלוחם במהלך הקרב צריך להיות כל כך מיומן ומוכן, כדי שעל המאמן שלו יהיה מדי פעם רק להזכיר לו את המהלכים ולסייע לו לעבור אותם שלב אחרי שלב.

הלוחם חייב להכיר את עצמו ואת היכולות שלו ובמקביל להאמין בעצמו שיוכל להפתיע ולהביא את עצמו לרמות חדשות כל פעם מחדש.

בלחימה המשולבת משולבות כמה אומנויות לחימה בעיקר קראטה, היאבקות וגי'יאוג'יטסו ברזילאי. הלוחמים מתאמנים גם באגרוף תאילנדי במטרה לחזק את עבודת הידיים והשילוב של כמה שיטות יחד מאפשרות ללוחם בעזרת המאמן לתכנן כמה טקטיקות שונות.

במידה והיריב טוב יותר בקרבות אגרופים הלוחם יכול להפעיל שיטות להתקפה ברגליים /בירכיים או לנסות לעבוד על הרצפה.

בקרב אגרוף הטקטיקות מוגבלות כי הן רק בידיים לעומת קרב באגרוף תאילנדי  שבו יש גם רגליים. בקרבות לחימה משולבת אם היריב עובד חזק בידיים , הלוחם יכול להכריע את היריב בהתקפה על הרגליים, כדי לדעת להוריד את היריב לקרקע, הלוחם צריך לדעת היאבקות, וגם כדי שהיריב לא יצליח להוריד אותו לקרקע. כדי להצליח לעבוד על הקרקע צריך לדעת גם גיאוגי'טסו ברזילאי וכך בעצם מביאה הלחימה המשולבת את אומנויות הלחימה לרמה כזו שמאפשרת ללוחם ולמאמן מרחב תמרון גדול בזמן הקרב.

ההפסקה בין סיבוב לסיבוב היא לא רק למנוחה אלא לבדוק האם הטקטיקה עובדת ויחד עם המאמן אפשר לעבור לטקטיקה אחרת שיותר מתאימה להתמודדות עם היריב הספציפי.

גם למאמן וגם ללוחם יש הרבה יותר אפשרויות לבנות טקטיקה הלוחם צריך להכיר הרבה טקטיקות ולשלוט בכולן כדי להיות מסוגל לשנות את הטקטיקה במהלך הקרב.

לוחם אמתי צריך לדעת להיות נוכח בקרב ולהבין את החזקות של היריב שמולו כדי לבחור את הטקטיקה המתאימה להגיע איתה לניצחון בקרב.

ומשנסתיים קרב אחד בניצחון או בהפסד מיד יעשה ניתוח של מהלכי הקרב, לימוד ותרגול חוזר לקראת הקרב הבא, מבחן החגורה הבא וההתקדמות במעלה השלבים בדרכו של הלוחם.

רוח קרב (ספיריט) – הרוח של הלוחם להילחם באומץ ובנחישות מול כל יריב.

היסוד האחרון באבני היסוד של נפש הלוחם-נמדד ברגע האמת.

אמנויות שונות התפתחו בשלושה סוגים של הקשרים היסטוריים:

 – במסגרות צבאיות לצורך לחימה צבאית (דוגמת לחימה עם חניתות ארוכות, שלימים היוותה בסיס ליצירת שינג אי צ'ואן (,

– ביישובים מקומיים (כפרים, ערים ומנזרים) לצורכי הגנה עצמית.

– אמנויות הלחימה הפיליפיניות התפתחו בעבר כאשר הפיליפינים הקדומים נאבקו בכוחות הטבע, חיות פראיות.

הקאטות )  רצף תרגילים) בשיטות הלחימה העתיקות מכילות תמיד תפקידים לשני יריבים או יותר. חלק מהקאטות המודרניות, או לחלופין אלו שמוצאן מסין, מכילות רק תפקיד אחד כשהיישום מול יריב אמיתי נלמד בשלבים מתקדמים יותר ולא לחינם.

המאבק ביריב הוא השלב אליו חותר כל לוחם בסופו של דבר. הקרב – התחרות והלחימה מרכזת לרגע אחד את כל האימונים והתרגול ומעמיד במבחן את היסוד החשוב ביותר בנפש הלוחם- רוח הקרב.

רוח הקרב היא היסוד היחיד באבני היסוד של הלוחם שאי אפשר להתאמן עליו. הוא נמדד רק ברגע האמת- במלחמה!

הוא מחצין החוצה את כל היסודות האחרים ומגבש אותם לאחד- כוח הרצון והנחישות יסייעו ללוחם בתרגול , המשמעת העצמית תסייע ללוחם בתרגול , היסודות הפיזיים והשכליים יתורגלו באימונים אבל האומץ לעמוד חזיתית מול היריב והמוכנות להיפגע במטרה להגן על המטרה החשובה תיבחן ברגע בודד אחד- בקרב עצמו.

"רוח הקרב היא ביטוי המתאר את הכוונה והנכונות המלאה להיאבק ולהשתתף בלחימה מתוך הכרה אמתית להגן על הבית". (דוד בן גוריון)

כדי להגביר את רוח הקרב בקרב לוחמים בצה"ל מלמדים אותם מורשות קרב וסיפורי גבורה של לוחמים מיחידות שונות בעבר.

בקרבות לחימה משולבת המטרה המרכזית של הלוחם בתחרות = בקרב היא להגן על עצמו ולהביס את היריב. גם אנחנו במועדון דואגים לשמר את ניצחונותיהם והישגיהם , צופים יחד בתחרויות ומתאחדים יחד בגאווה ובשאיפה לעמוד במקום של האלופים בתחרויות הבאות.

הגאווה במצטיינים ובהישגים בתחרויות גורמת מעבר לתחושת רוח הקרב האישית גם לרוח קרב קבוצתית מגבשת ויוצרת קשרי חברות יפים בקרב הלוחמים. אך ובעיקר למרות החברות הקרובה רוח הקרב האישית של כל לוחם בעת ההגעה לקרב /לתחרות תזכיר לו כי לא משנה כמה היריב שממול חבר וקרוב ללוחם בחיים האמתיים , בתחרות – בקרב הוא היריב שבא להביס אותו. ובקרב יש רק מנצח אחד.

לפני כל קרב עולים פחדים וחששות מפני הפסד, פגיעה וכישלון.

הדרך להתמודד בפחדים ובחששות הללו היא באמצעות רוח קרב, מוכנות ואומץ להישיר מבט אל היריב ולשאוף כל הזמן להגיע לקרב מגע פנים אל פנים.

מוזמנים לשתף ולהגיב ב

בהתפתחות חייו של הלוחם בדרך אל החופש קיימים מספר שלבים:

• משמעת והקשבה חיצוניים
• משמעת פנימית
• תכנית

1. כדאי בתור התחלה לעשות הבחנה בין שני מושגים – משמעת והקשבה.

• המשמעת היא נוקשה ואין בה ויתורים- היא מחייבת ודורשנית ומביאה אותנו לנהוג בהתאם לחוקים והנחיות בחברה ובחיים.
• הקשבה- יותר רכה מכילה וסובלנית – היא מאפשרת לנו להכיל מידע חדש או רעיון דעה או התנהגות שונה מזו שלנו ומאפשרת לנו ללמוד.

הלוחמים בלחימה המשולבת זקוקים לשני הסוגים – גם למשמעת וגם להקשבה – גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים.

גם בלחימה המשולבת יש כללים, חוקים וערכים מוגדרים, לפיהם יש להתנהג כאדם, להתאמן וסופו של דבר גם להילחם.

מהלוחם נדרשות גם המשמעת והציות לכללים וגם ההקשבה – היכולת להכיל שיטות ותרגילים חדשים וגם סוגי אימון שונים ממאמנים שונים.

2. ככל שהלוחם יתקדם בשלבי ההתפתחות שלו, הוא יעבור בהדרגה יותר מהמשמעת לגורמים החיצוניים למשמעת וההקשבה העצמיים.

"משמעת עצמית היא היכולת לתת לעצמך פקודה ואז למלא אחריה"

(Paul Martinelli)

 

הכללים אליהם הלוחם מחויב אלה הם שנקבעים על ידו. אכיפת הכללים הללו גם היא נעשית על ידו ובנוסף הלוחם מקיים עם עצמו גם שיח פנימי של ביקורת ולימוד במטרה לבצע בקרה עצמית ובחינה של העמידה שלו בכללים שהגדיר לעצמו.

 

הלוחם יכול להיות המאמן הכי קשה של עצמו או הכי וותרן. הרבה יותר קל לכל אדם לקבל הנחיות ממישהו אחר ואז לפתח כלפיו התנגדות ורתיעה- אף אחד לא אוהב לציית לפקודות ובטח לא כשזה קשור במאמץ פיזי ומנטלי.

המשמעת העצמית משרתת כמה מטרות בחייו של הלוחם:

1. קבלה והפנמה של יסודות וכללים חשובים שרק באמצעות הסכמה ומשמעת עצמית יוכלו להפוך לחלק בלתי נפרד ממנו וללוות אותו בהצלחה בדרך הקשה והמאומצת עד הקרב.
2. סיוע ללוחם בקרב עצמו –כשהוא עומד מול היריב לבד וצריך לדבר ולתקשר לעצמו.

משמעת עצמית גבוהה ומשמעת עצמית נמוכה יכולות להביא כל אדם ובפרט את הלוחם להצלחה או לכישלון בעמידה בכללים שהוגדרו ובהשגת  המטרה.

משמעת עצמית לבדה לא תוכל להוביל את הלוחם להגעה למטרה- לצורך כך נדרשת תכנית.

3. לכל לוחם קיימת מטרה- לנצח בקרב. לצורך ההגעה אליה נדרש הלוחם להציב לעצמו יעדים בדרך להשגת המטרה שיהיו עוגנים בינו לבין המטרה ויאפשרו לו להגיע אליה בשלבים. היכולת לתכנן היא חלק בלתי נפרד מהדרך להצלחה.

התכנון והביצוע שבא בעקבות משמעת עצמית גבוהה מכניסים סדר, מיקוד ובהירות לחיים, שמים את הלוחם על מסלול של הצלחה ומותירים אותו עם הרבה יותר זמן פנוי וחופש פסיכולוגי מאשר המצב ההפוך.

מי שלא חווה את התהליך על עצמו, עשוי לחשוב שלהיות לוחם זה תהליך נוקשה ומסרבל, בעוד שלמי שמנוסה בתהליך ומאמץ לעצמו את אבני היסוד של הלוחם החוויה היא הפוכה לגמרי- הורים רבים מספרים ומעידים על ילדיהם שהגיעו לאימונים חסרי ביטחון ופורקי עול בכל מסגרת ובהמשך לאימון הפכו להיות ממורכזים שיודעים מה לעשות עם עצמם והשתפרו גם בלימודים ובהתנהגות שלהם בחברה. אנשים בוגרים שהגיעו לאימון לאחר שחוו כישלונות בחיים וניסיונות לא טובים מעידים על חיזוק הביטחון העצמי והיכולות לעמוד שוב מול התנסויות חדשות עם ראש מורם.

הקניית הכלי שמאפשר את המעבר מהציות לכללים חיצוניים לקבלה עצמית של כללים וחוקים מתוך הסכמה והבנה של החשיבות שלהם מעניקה לאדם את החירות להיות הוא עצמו בביטחון מלא ואת המסוגלות להישיר מבט מול כל אדם בלי להרגיש נחות או שונה.

לסיכום:

משמעת עצמית לא תיקח ממך את החופש, היא תיתן לך אותו!

מסכימים/לא מסכימים ??? מוזמנים לשתף אותנו בפייסבוק